היופי שבצניעות

צניעות, מילה קטנה, שטומנת בחובה אוצר עתיק-יומין ענקי.

גיליתי מהי צניעות רק אחרי שנים רבות של שימוש בגאווה, ביהירות, בהתנשאות כלפי האחרים, בניסיון לבלוט ולהבליט כל מה שאפשרי וכל שחשבתי  היה שהחברה תקבל אותי באהבה ואולי יריעו לי…. טעיתי, זה ממש לא קרה….. החברה בזה לי, צחקה עליי, לא גילתה שום אהדה כלפיי, הייתי מושא ללעג מצד הנשים ומושא לזלזול מצד הגברים, והכל היה נכון!!!   כן, מסתבר שהם צדקו…. בתת-מודע הגאווה מתפרשת אצל האנושות כאקט חוסם, דוחה, חלש ומזיק.

לפני הרבה שנים, הייתי מאוד עצובה, השתוקקתי לתשומת לב, לחברות, הבדידות הביאה אותי לעשות כמעט כל דבר, והכל כדי לקבל יחס אוהב…. חשבתי לעצמי שאם אנקר עיניים בבגדיי הצמודים, בגופי החטוב, אם אתהלך בעקבים רועשים, אז יראו אותי, ידעו שאני קיימת, אם אהיה ממש יפה ובלונדינית, כולם ירצו אותי…. השתוקקתי לאהבה….

התגובות מהסביבה לא איחרו לבוא… התנכרו לי, צחקו עליי, לא ידעתי מה עוד להוסיף כדי שיקבלו אותי בחברה, איזה בגד עוד לקנות, אולי שוב לשנות תספורת, חוסר אונים…..

מכות החיים כמעט הצליחו להכריע אותי, אבל חיפשתי עזרה, ומצאתי ובעקבות אלפי שיחות וקריאת אינסוף מאמרים  של חכמים, הגיעה ההבנה שבצניעות הכל נמצא, שם כל הכוח הנשי שלי, שם כל השלווה, אני שומרת על גופי, מצניעה ולא מבליטה, הכל ארוז ומקופל לתוך הערכה עצמית, ברגע שהתחלתי להעריך את יכולותיי, התחלתי להנות מעצמי והתחלתי לחשוב על האחרים.

כשדיברתי בקולי קולות אף אחד לא שמע, ואילו כשדיברתי בשקט ובענווה, הופנו אליי כל האזניים להקשיב.

הצניעות ממגנטת אליי אנשים טובים, הופכת אותי למעין חידה לא פתורה ששווה להכיר מהי ובנוסף, הצניעות מדגישה בפניי מידי יום כמה ביכולתה של הגאווה להרחיק אותם ממני.

כתוב בתורה “ואת-צנועים חוכמה” (משלי יא,ב), מהחכמים אני לומדת שהשורש לקשרים טובים נמדד בצניעות, והשורש לכל הפורענויות מגיע מגאווה נפוחה וריקנית.