כל אחד והמשפחה שלו – חלק ראשון

בשקט בשקט עולים ועולים להם הנתונים על מספר הגירושין והאלימות בתוך המשפחה.

עולה הסטטיסטיקה על פיה כל זוג שלישי מתגרש

והנתון כי רבים מהזוגות שמתגרשים לאחר שנתיים של נישואין הופך אט אט למציאות בה אנחנו חיים.
אנחנו רגילים לחיות את החיים שלנו בד"כ בלי לשאול יותר מדי שאלות, יותר נכון בלי לחפש יותר מדי את התשובות. למה? אולי ככה הורגלנו לחשוב- שיש דברים בעולם שככה הם מטבע הדברים ואין טעם לחפש תשובה, אולי נוח לכל מיני בעלי אינטרסים להשקיט כל מיני תשובות לגביי כל מיני דברים או סתם כי אנחנו בתוך איזה לופ שקשה לנו לצאת ממנו.
פעם החיים היו מאוד פשוטים- היית חי באיזה כפר קטן, מתחתן עם מישהי מאותו הכפר פחות או יותר באותו הסטטוס שלך ומגדלים ילדים ביחד עד סוף החיים. חלוקת התפקידים הייתה מאוד ברורה בין בני הזוג- הגבר היה יוצא לעבוד כדי שיהיה מה לאכול בבית והאישה דואגת לחינוך הילדים וכל הקשור בבית עצמו. החיים היו די פשוטים ככה כי ככה היה נהוג- אם אהבת את זה או לא, אם היה לך נחמד בתוך כל זה או לא פחות התעסקו בזה, החשיבות לגביי התא המשפחתי הייתה מאוד ברורה לכולם ועל פיו ישק דבר…. מן הסתם היו בעיות בתוך משפחה, מן הסתם זוגות רבו ונתקלו בקשיים זה ברור וטבעי ( כי אם הכל על מי מנוחות כל הזמן איך מעלים את רמת הריגוש בקשר? את רמת האהבה בין הזוג…??) אך לא היו מתרגשים מזה יותר מדי, מבינים שיש חשיבות עליונה לקשר הזה שנקרא משפחה, לכן ברור שחייבים לפתור את הבעיה שנוצרה בין אותם בני זוג שוב- כי הקשר הוא מה שחשוב.